פוסט 5 – כמה טוב להיות שפן הניסיון 
מתכון חמישי


כיף להיות שפן ניסיונות. של מעסים, בעלי יקבים, בעלי צימרים, אפילו של שוקלטיירים (chocolatierre - אלו שמכינים שוקולד) אבל השיא הוא להיות שפן ניסיון של שפים. אנחנו מדברים מתוך ניסיון. הפעם עינב שלח לנו צו 8 למטרת בדיקה של מנה חדשה שהוא שוקל להכניס למסעדה בה הוא, למי שלא הבין עד עכשיו, השף הראשי והמוכשר.
קבענו במוצ"ש ולמרות שלחצנו עליו, את המתכון הוא שמר בסוד. יום לפני המפגש הוא כתב לנו בהודעה משותפת את המשפט הבא: "קלמארי על הפלנצ'ה עם ניוקי מטוגן, קרם חציל ועגבניות שרי תמר צלויות." ונעלם. 
"די נו,  רציני??" שאלנו מיד בתגובה. "נו ברור, למה שלא אהיה רציני?".
שמחים וטובי לב חיכינו בסבלנות להגחתם של שלושה כוכבים בשמיים, ושמנו פעמינו במרץ לעבר רמת גן. 
אז הנה לכם מתכון לקלמארי על הפלנצ'ה עם כופתאות תפוחי אדמה (ניוקי) מטוגנות, קרם חציל ועגבניות שרי תמר צלויות. הוא לא יקר, אבל נראה מיליון דולר, לא מסובך, אבל נראה ככזה, והכי חשוב סופר טעים וממש מדליק. מתאים לאורחים מפתיעים או למטרת רושם קטלני בדייט, אבל רצוי להתאמן על חברים לפני כן. כן שיהיו גם לכם שפני ניסיון (אנחנו דוגלים ב"תעביר את זה הלאה").


את כל המרכיבים מכינים בנפרד ואז מסדרים יפה יפה להגשה. הצעת הגשה מפורטת בסוף אבל תהיו יצירתיים!




כופתאות תפוחי אדמה (ניוקי)
הערת המחברים:  בחרנו ללכת על גרסה ספרדית של המאכל האיטלקי ניוקי. מה לעשות שאנחנו עושים בלוג עם שף של מסעדה ספרדית...  בגלל הנטייה הספרדית של המטבח שלנו, המתכון לא דורש כופתאות ניוקי מעוצבות ומושכות כמו שאתם רגילים לראות במסעדות איטלקיות למיניהן. אנחנו לא רדודים ושטחיים. לנו חשוב התוכן ולא הצורה...
מצרכים:
5 תפוחי אדמה לבנים בגודל בינוני (לשים לב שהם ללא שורשים וכתמים עליהם)
חצי קילוגרם מלח גס
ביצה אחת
30 גרם חמאה
חצי כוס קמח (עם אופציה לעוד בהמשך)

הכנה:
לוקחים תבנית ומפזרים את המלח הגס עד ליצירת שכבה אחידה. 
מניחים את תפוחי האדמה עם הקליפה על התבנית עם המלח

מכניסים לתנור שחומם מראש לחום של 200 מעלות בין חצי שעה לארבעים דקות (עד שתפוחי האדמה רכים). 
מוציאים את תפוחי האדמה מהתנור, מקלפים אותם, מועכים בקערה ומוסיפים 30 גרם חמאה, ביצה, את הקמח וקורט מלח דק. מערבבים עד ליצירת בצק אחד (אם צריך, מוסיפים עוד קמח). טיפ של עינב: הבצק צריך להיות לא דביק אבל גם לא קשה. 
עוטפים את הקערה בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה. 

מקמחים את אזור עבודה. 
לוקחים גוש בצק ומגלגלים את הבצק לצינור בעובי 2 ס"מ (אפשר גם ללטף אותו).
חותכים לטבעות בעובי של ס"מ. 
מחממים סיר עם שמן (רצוי קנולה או תירס). 
מטגנים את הניוקי עד שיגיעו לצבע זהוב שחום (מולאטי). 
מניחים את הכופתאות על צלחת עם נייר סופג וממליחים מעט במלח דק. 




עגבניות שרי תמר צלויות
עינב קורא לזה סוכריות עגבנייה כי זה יוצא ממש מתוק. 
מכניסים אותן לתנור עד שהן נכנעות לחום הכבד. אז, החימום מוציא מהעגבניות את כל הסוכרים שלהן ומשאיר אותן מתוקות וטעימות להפליא. 

מצרכים:
סלסילת של עגבניות שרי אדומות
מלח ים
שמן זית
מעט חומץ שרי
הכנה:
חותכים עגבניות לחצאים. מניחים בתבנית. בוזקים מעל שמן זית, חומץ שרי, מפזרים מלח ים. אוהבי אורגנו יכולים להוסיף אורגנו יבש. 
מכניסים לתנור שחומם מראש לטמפ' של 180 למשך רבע שעה. 


קלמארי
6 יחידות קלמרי (רק טרי וכמה שיותר קטן יותר טוב)
הכנה:
ממליחים ומשרים בשמן זית 5 דקות 
צולים על מחבת בלי שמן על חום מאוד גבוה 30 שניות כל צד עד שהקלמארי מאבדים את הצבע השקוף, נהיים לבנים ומתעקלים קלות. 


חציל קלוי בוויניגרט
2 אופציות  להכנה:  או לשרוף את החציל על להבה, או לשרוף בתנור.
הערת השף: אם אתה לא רוצה בבית ריח של כפר ערבי, עדיף בתנור.  
אנחנו בחרנו באופציית שלום בית, ושרפנו את החציל בתנור. 
מצרכים:
חציל באלדי הכי גדול שאפשר
לוויניגרט:
4 כפות חומץ שרי (או חומץ בן יין אדום)
12 כפות שמן זית
קורט מלח דק
שן שום קצוצה באהבה
להכנה:
מנקבים את החציל (כדי להימנע מפיגוע חציל בתנור) ומכניסים לתנור שחומם מראש ל חום הכי גבוה שאפשר (לא גריל) לעשרים דקות. חשוב להפוך את החציל לאחר עשר דקות כדי שיישרף בצורה שווה. 
אחרי שהחציל מתקרר, מקלפים אותו ומניחים את בשר החציל בקערה.
מכינים את הוויניגרט ע"י ערבוב החומרים.
בוזקים את הוויניגרט על החציל. רצוי (אך לא חובה) להכין את החציל 24 שעות לפני ההגשה.


יוגורט-לבּנה
מערבבים יחד 3 כפות לבנה, 3 כפות יוגורט



הגשה
איך מגישים? או בז'רגון המקצועי - צילחוּת

אנחנו ממליצים להגיש את המנה במרכז השולחן על קרש חיתוך מעץ. ככה עושים את זה:


מורחים כמה מריחות של היוגורט על הקרש. 
מניחים בצורה אקראית את העגבניות, החציל, לימונים חתוכים לרבעים ואת הקלמארי הצרוב, והניוקי ומקשטים עם עלי נענע ו פרוסות של פלפל צ'ילי חריף ירוק. 
בצד לשם השלמת החוויה: לוקחים צלוחית מרק, שמים בתוכה עגבניות שרי שנשארו ושמן זית. 
מגישים עם בגט צרפתי או לחם טרי. 

בתיאבון ובהצלחה בדייט!

נעמה, עינב, רם וראמן

The reunion - נעמה, עינב, רם וראמן

מתכון רביעי

לפני כמעט שנה, עינב חזר הביתה, לתל אביב... מי שמכיר אותו באמת ידע שזה רק היה עניין של זמן. ומאז, כמעט ולא התראינו. בתחילת חודש נובמבר צלצלתי לרם. "נו," אמרתי לו "יאללה מספיק ודי. צריך כבר לפגוש את עינב. גם אם זה אומר ליפול לו על הראש במסעדה." "יאללה נעמונת אני בעניין, תודיעי מתי!" ענה לי רם.

וכך היה. לקחנו דרכון, עלינו על האוטו ונסענו עם תחילת הגשמים הרציניים של החורף היישר למסעדה שלו בראשון לציון. שם לא קוראים לו עינב. קוראים לו "שף".

קבענו ב 20:30, נכנסנו כרוח סערה למסעדה ב 21:00. חיבוקים נישוקים וגעגועים.

השף התיישב לידינו על הבר, כיבד אותנו בסנגרייה שעשה במו ידיו כמה שעות קודם, והרמנו לחיים. לחיי החיים הטובים, לחיי החברים הטובים, האהבה, והאהבה לאוכל טוב.

הברמנית הגישה לנו תפריטים.. מיד נעצנו בה מבט מבולבל, העברנו את המבטים לעינב ואמרנו לה "לא באנו לכאן כדי להזמין, באנו שיפנקו אותנו". "אני דואג להם!" הכריז עינב בקול רם ובהתרגשות ובנה לנו תפריט מארץ התפריטים.

בין ביס לביס, סנגרייה וצ'ייסר, דיברנו על השנה האחרונה עם ציפייה מתוקה לעתיד לבוא... "הכל פתוח" אמרנו בחיוך, והתענגנו, או כמה התענגנו על המנות.. קרפצ'יו מוסר, קלמארי צרוב, סינטה על פולנטה עם כמהין ועוד ועוד.

ופתאום, כמעט ואמרנו את זה ביחד, "חייבים לחזור לכתוב את הבלוג!!". באותו רגע הבנו כמה זה היה חסר לנו. כי הבלוג מייצג את האהבה לאוכל, החברות שלנו, וזה תרוץ מצוין להפגש!

אז החלטנו להיפגש ביום שבת, הפעם בדירה החדשה של השף עינב. אני איחרתי עקב עצמאות יתרה שהפגין מכשיר הניווט שלי שלקח אותי לטיול חובק גוש דן. כשהתקרבתי לאזור רם התקשר: "נעמונת! אני תכף הולך! מה זה האיחור הזה??" "סגור, סגור, אני פה למטה" סיננתי בחזרה. ידעתי מה אראה כשאעלה לדירה... רם ועינב בעיצומו של משחק פיפא.... אחרי קצת יותר ממחצית וחצי ואחרי איומים וקללות זריזות מצדי, החליטו הבנים להפיל את השלטים ועברנו כולנו למטבח, לחלק האומנותי.

עינב: מה שותים? וודקה, וויסקי, יין אדום, למברוסקו או מים מהברז??

אז הלכנו על יין אדום 2009 של טוליפ – יופי של יין! פתחנו את המחשב ויאללה מכבי.

מחכים בשמחה לחורף מדהים עם מתכונים שיחממו לכם את הלב!

מרק ראמן

מרק ראמן הוא מרק יפני עם הפתעות, (אנחנו הוספנו השפעות של תאילנד, ויאטנם ורמת גן) על בסיס של ציר עוף או בקר עם אטריות.

המתכון:

ציר מרק עוף:

קילו עצמות עוף

2 גזרים

1 בצל

ג'ינג'ר חתוך לפרוסות

3 גבעולי למון גראס

1 שורש פטרוזיליה

2 ליטר מים

מרתיחים את כל הרכיבים יחד, לאחר הרתיחה מכפים (מלשון כף) את הקצף, מנמיכים את האש ומבשלים שעה מבלי להביא לרתיחה. אפשר להוסיף גבעולי כוסברה ובזיליקום קשורים בחוט ע"מ להוסיף טעם נוסף. לאחר שעה, מסננים את המים, שומרים הנוזל. מכאן הדרך למרק קצרה

איטריות ביצים או אטריות אורז שקופות

מרתיחים בנפרד ושומרים בכלי בצד כ-4 דקות.

לבשר

אופציה 1 – פילה בקר

משרים גוש של 100 פילה בקר גרם לאדם כשעה לפני הבישול ב 2 כפות של רוטב דגים (fish source), מעט מחית צ'ילי תאילנדי, וכף דבש. צורבים את הפילה על מחבת כחצי דקה כל צד ומניחים בצד.

אופציה 2 (לסטודנטים) – חזה עוף – אפשר לעשות דבר עם חזה עוף.

לפני הגשה:

בצלוחית המרק

שמים מעט גזר פרוס דק טרי

2 עלים של פאק צ'וי או כרוב סיני או מנגולד או חסה בצלחת

מחממים את המרק, מכניסים הבשר או העוף למרק ומבשלים עוד כ-5 דקות.

את האטריות מניחים בצלוחיות עם הירקות

מוציאים את הבשר מהמרק, פורסים ומוספים לצלוחית

מוזגים את המרק ומוסיפים בצל ירוק מלמעלה

להעשרת ולחריפות (וטעם החיים) הטעם אפשר להוסיף סמבל צ'ילי וכוסברה:

חופן עלי כוסברה קצוצים

חופן עלי נענע קצוצים

3 שיני שום קצוצות

פלפל צ'ילי ירוק או אדום קצוץ דק

חצי כף של מחית צילי תאילנדי או סחוג

חצי כף שמן סומסום

מערבבים הכל יחד ומוספים מים עד שזה נהיה משחה נוזלית.

בתיאבון

מצפים לארוחה גלילית מפנקת

תותים בקרם שמנת לוונדר א-לה-גליל

מתכון שלישי

חורף 2007. סטאטוס השלישיה – מועדון הלבבות שבורים.
מקום המפגש הפעם: הדירה של עינב בין ראש פינה לצפת.

"עינאאאב!!" אני מרחיק את הטלפון מאוזני לשמע צרחת השמחה "מה קורה רם?" אני אומר בחיוך גדול. "מלא זמן לא התראינו, אנחנו מגיעים אליך בשישי – מתאים?" "מתאים אש!" אני עונה ומייד דואג לבטל משמרת במסעדה. כמה כיף שהם באים, ישברו קצת את השקט פה בסביבה!

בחמישי בערב קיבלתי הודעת טקסט בגיבוי כתובת על ה WALL שלי בפייסבוק בזה הנוסח: "מצפים לארוחה גלילית מפנקת". "בטח כפרות, נארגן לכם משהו גלילי, יאללה בואו" אני מקליד. למעשה, מייד כשקראתי את זה חטפתי קוצר נשימה בשילוב צרבת ונקודות אדומות בכל הגוף. בינינו כן?! הסיבה לתגובה האלרגית הקשה, היא כי פה בצפון הכל חייב להיות תחת הכותרת "גלילי". נשבר לי הזין מזה. טחינה "גלילית", חציל "גלילי", ארוחת בוקר "גלילית" – מה הקטע? כאילו רק בגליל אוכלים ביצה מקושקשת לארוחת בוקר עם לבנה וסלט.. אין לי כוח לכל המתלהבים האלה יותר... טיפ לכל העסקנים המתחילים מאזור יוקנעם צפונה – רוצים למכור טוב יותר לתל אביבים? 'דפקו את השורש "גליל" על כל צורותיו כמה פעמים בתפריט, בדף האינטרנט ואם אפשר גם על השלט בכניסה. התל אביבי המצוי מחפש מקסימום תועלת עבור כספו, וכשהוא מצפין מנקודת הנוחות שלו במרכז, מקסימום תועלת היא, ציטוט: "חוויה גלילית". This does the trick. לכל אלה המפתחים כעת אנטגוניזם לבלוג- אני מאוד מכבד את אנשי המרכז, שם יודעים לעשות חיים ולהעריך דברים טובים. נא לא לקחת את זה אישית. נסו לחשוב על העניין בצורה אובייקטיבית, וראו כי יש (ולו מעט) צדק בדבריי.

כששואלים אותי אנשי המרכז איפה אני גר, התגובה בדרך כלל לשמע התשובה "ראש פינה" היא זוגות-זוגות של עיניים נוגות ומבטי קנאה, בדרך כלל מלווים ב"ואוו... כמה יפה שם". אני מודע לכך שעצם עניין המגורים בצפון הארץ, בקרבת עיירה המושכת אליה זוגות אוהבים לסופי שבוע בכמויות ופעם בשנה בסלבס המציפים את המקום לרגל פסטיבל הקולנוע – כל זה נשמע סקסי בטרוף. את האמת? לא כל אחד בנוי לזה. אני אוהב את זה. בדרך כלל, זה נחמד בהתחלה, אחר כך מתחילים להרגיש בחוסר ובסוף או שמתרגלים ואוהבים, או שחוזרים המרכזה. לאנשים פה יש יותר מדרך חיים אחרת, וקצב שונה אלא דרך מחשבה שונה. הכל כאן אחר. למשל, (לא יודע אם שמתם לב –) משום מה הכל בצפון סובב סביב תחנות הדלק. יש תחנת דלק? יש חיים. בדרך כלל שם תמצאו את המסעדות, את הפיצוציה (בשפת הצפון: קיוסק), בסמיכות יש סיכוי טוב למצוא גם את בית הקפה והבר המקומי. קטע..

בשישי אחר הצהריים דפיקה בדלת. "אחחח – כמה כיף להיות כאן אחינו, הבאנו כמה דברים אם לא אכפת לך..." תוך שלוש דקות הסלון שלי התמלא במוצרי אלקטרוניקה, כבלי חשמל התחברו לכל שקע אפשרי. מבולבל מקצב וכמויות המכשירים - חיש מהר הרגשתי בתוך מעבורת האנטרפרייז. "חייבים לבדוק מה קורה בפייסבוק". בידיעה שאין לי אינטרנט אני מדלג את המרפסת בניסיון למשוך את מרכז העניין אל הנוף והאווירה, במקום הסטאטוסים ועדכוני החברים בפייסבוק של שותפיי לסופ"ש. תוך מספר שניות אני שומע זעקה מרה - "די נו! תש(צ')בע שאין לך חיבור!! יא פרובינצאלי! איך נתעדכן??" "יאללה – 12 שעות בלי אינטרנט, מה הסיפור??" אני שואג בחזרה. מייד פרצנו כולנו בצחוק גדול, כל אחד על השני והחל קרב "ירידות" כמו פעם. אחחחח, כמה כיף!!

כל השבוע אני מנסה לחשוב מה לבשל עבור זוג האורחים המלכותי. בסופו של דבר החלטתי שאת הדגש "הגלילי" המדובר, אשים בקינוח.

תותים בקרם שמנת לוונדר א-לה-גליל

משך הכנה:  רבע שעה
רמת קושי:  קל 

רשימת מצרכים 

לקרם :

600 מ"ל שמנת (אפשר 15%)

150 מ"ל חלב

1 כפית שטוחה של פרחי לוונדר מיובשים
(להשיג בחנויות תבלינים מובחרות)

15 גרם אבקת גלטין

2 כפות ברנדי או וויסקי משובח

 300 גרם סוכר

 סלסילת תותים

2 כפיות סוכר

שמן זית

4 עלי בזיליקום או כף טימין

הוראות הכנה:

שמים את הג'לטין בכלי קטן עם מעט מים קרים לכיסוי ומערבבים טיפה את הג'לטין.

בסיר מחממים את החלב השמנת ואת פרחי הלוונדר עד לרתיחה, מוסיפים את הסוכר ואז מנמיכים את האש ומבשלים 5 דקות נוספות, מוסיפים את הברנדי או הוויסקי . מורידים מהאש.

בינתיים מחממים את הג'לטין במיקרו ל 20 שניות עד שהוא נהיה נוזלי מערבבים שוב טיפה כדי שלא יהיו גושים (חשוב שלא יהיו גושים!), מסננים לתוך השמנת והחלב.

מניחים למסה להתקרר לטמפרטורת החדר ויוצקים לתוך כוסות הגשה גבוהות ושקופות.

מכסים את הכוסות בניילון נצמד ומכניסים למקרר לפחות ל 3 שעות .

לפני ההגשה מכינים סלט תותים עם הסוכר ושמן הזית, כן זה עובד תסמכו עלינו, ומתבלים ברצועות בזיליקום או טימין. מניחים על הקרם לוונדר ואם רוצים אפשר לשבור מעל קצת עוגיות לואקר או כל דבר אחר שרוצים. 

זה מאוד מאוד טעים! אז... בתאבון חברים!

תפתחי את המקרר – יש שם נתח טונה אדומה

רול טונה בטוגרשי עם גוואקמולי קרם פרש ועלים ירוקים

מתכון שני

שישי אחר הצהריים, אני מחלימה ממחלה שתקפה אותי בשבוע הכי חם שישראל זוכרת בחודש אפריל... צלצול טלפון. על הצג "עינב". למרות הגרון הנפוח – אני עונה. "שומעת? עוד פעם השחילו לי מילואים, אני בא בראשון, נפגשים בערב אצל רם".

בראשון אחה"צ אני מתקשרת לחייל האמיץ כדי לוודא שאחרי יום בו השכים בארבע לפנות בוקר הפגישה עדיין בתוקף. "כוסאמק, הביאו אותי מהצפון לכמה שעות" הוא מתלונן, "אני בדרך לדירה שלו, רם מגיע באזור 9, תבואי ישר מהעבודה – היין עליך, נעשה ערב חביתיות כמו פעם, אני פשוט גמור."

מתברר כי אורות הכרך התל אביבי, שעתיים פנויות ושפע חנויות הדליקטסים, הם מתכון בטוח להתגבר על העייפות ותוך זמן קצר עמדנו בפני עוד ארוחה מושקעת אה-לה-אזגורי.

כשנכנסתי לדירה, גיליתי את עינב שרוע על הספה ומתנשם בכבדות לאחר שהביס את נבחרת סודן ב-18 משחקים ב Fifa2010. הבהרתי לו שאין שום סיכוי שכשרם מגיע הוא עדיין משחק. מייד החל בחריצות במונולוג המנה דקות ארוכות, שכל מטרתו ייחצון מאסיבי של התועלת הפוטנציאלית הטמונה במשחקי כדורגל ממוחשבים לעם הנשי.  לאחר שהבהרתי לו את דעתי הנחרצת בנושא, הסכמנו למורת רוחו שמתחילים להכין את הארוחה לפני ש"אבא" חוזר מהעבודה.

אז מה עושים? אני שואלת מהמטבח. "תפתחי את המקרר – יש שם נתח טונה אדומה, כל השאר בשקיות על השולחן" הוא עונה בקול מהסלון 'מבשל' עוד גול קטנטן לפני שהנבחרת מושתקת סופית. טונה? בעוד אני מנסה להבין איך הוחלפה התכנית לשחזר את ערב החביתות מדירת המש"קים בתקופת השירות הצבאי – בנתח טונה אדומה שתכף תתגלגל לה בגווקמולי וקרם פרש - בדיוק ברגע הזה נכנס רם אל הדירה. "איזה גדולים אתם! התחלתם להכין? אני כבר מגיע, יש לי 4 מאמרים לקרוא, לכתוב סמינריון ולשלוח הצעת מחקר. גדול שאתם מפנקים אותי היום" הוא אומר בשמחה.

לאור הניצוץ בעיניו של רם, קם עינב מהספה, צעד אל המטבח כשהוא מסתכל בעיניים כלות אל המשחק הבלתי גמור שכנראה לא יזכה לראות אותו יותר בהמשך הערב... מבט מהוסס אחרון אל עבר המשחק ויאללה, לעבודה.

רול טונה גוואקמולי 

(לארוחת ערב קלילה ולא מחייבת)

משך הכנה: רבע שעה.

רמת קושי: קל עד כדי מגוחך או לרווקים מאותגרי חביתות

רשימת מצרכים ל 5 רולים

נתח טונה אדומה, במשקל חצי קילו

חצי כפית טוגרשי (תערובת תבלינים יפנית, להשיג בטיב טעם או במזרח מערב)

מלח ים 

שמן זית

חבילה של ראפ טורטייה – להשיג בחנויות הנבחרות

לגוואקמולי:

2 אבוקדו נימוחים, חתוכים לקוביות גסות

2 גבעולי בצל ירוק זקורים, קצוצים דק עם הגבעולים

8 עגבניות שרי חתוכות לשמיניות

1 פלפל חלפיניו לוהט (או צ'ילי) חתוך לטבעות "בשביל הסמבה"

2 כפות שמן זית איכותי כתית (אקסטרה וירג'ין)

קורט מלח ים

רבע כפית כמון

2 כפות כוסברה קצוצה (כן כוסברה, כוסברה זה טעים)


קרם פרש
גביע שמנת חמוצה 30%. הגברים אומרים - fat is flavor. אני אומרת שאפשר גם 9% אחוז.. אתם יודעים... כדי לשמור על היכולת.
כף וחצי מיונז קל.


הכנה

• מכינים את הגוואקמולי - מערבבים את הכל יחד בקצב הסמבה.
• מכינים את הקרם פרש - מערבבים יחד עד קבלת מרקם אחיד. אפשר להוסיף מעט מלח לפי הטעם.
• מעסים את הטונה בטוגרשי, שמן זית ומלח בעדינות ובהתכוונות. יש לעשות זאת עד שהנתח משוך בשמן,  מטובל מכל הצדדים ומגיע לסיפוקו. משאירים כרבע שעה כדי לתת לנתח, להרגע ולספוג את כל הטעמים. 
• מכינים את הגוואקמולי והקרם פרש על פי ההוראות ומניחים בצד. טיזינג זה הכל! 
• מחממים מחבת יציקת ברזל (פלאנצ'ה) כעשר דקות ומוסיפים שמן זית. 
• הערת השף: חשוב שהמחבת לא תהיה חמה מדי כדי שהטונה לא תופתע ותתחרט, וכדי שהשמן זית לא ישרף.

עד כאן "פור פליי", ועכשיו ניגשים לביצוע....

• מניחים על הפלאנצ'ה את הטונה וצורבים מכל צד בין 3 ל 5 דקות. יש לשים לב שלא לצרוב יותר מדי את הטונה – אנחנו צריכים אותה להמשך הדרך. איך יודעים שהיא מוכנה?? צבע שחום יפה מבחוץ - ואדמדם מבפנים (סומק קל על הלחיים).
• מצרפים את הראפים לחגיגה – עד עכשיו הם היו סבלניים.
• מחממים את הראפים קלות מעל האש כדי שלא יהיו צמיגיים ויקבלו את המרקם הנכון.
• מייד כאשר הטונה מוכנה, פורסים לפרוסות בעובי סנטימטר. הטונה צריכה להראות כמו רוסטביף - אדומה מבפנים בעלת צריבה יפה מבחוץ.

להגשה:

מניחים את הראפ בצלחת.

מורחים כף וחצי גוואקמולי.

מניחים 2 פרוסות טונה – אחת ליד השנייה.

מעל הטונה -  2 נגיעות של  קרם פרש.

סוגרים את הראפ.

מומלץ להגיש עם סלט ירוק.

בתאבון – אודרוב!

איך בוחרים טונה אדומה?

מה לבקש מהדייג או מוכר הדגים?

לבקש ממוכר הדגים טונה טריה, שלא עמדה יותר משלושה ימים בחנות, ולהקפיד שהיא לא חומה ומבריקה.

הטונה צריכה להיות אדומה ולא חומה, מבריקה למראה, מזכירה אישה בשלה שמחכה לגבר שלה...